לכבוד: עדנה פרבר / אלכס גל

עדנה היקרה!

יש להניח שמכתב זה יפתיע אותך כהוגן. את אינך מכירה אותי, ולמרות זאת אני מרשה לעצמי לנגוע בענייניך הפרטיים והחשאיים ביותר.

הנה את ניצבת בפרשת דרכים חשובה בחייך. מכאן ואילך עומדות  בפנייך מספר אפשרויות.

בעוד כחודש תהיי בת עשרים ושש, ונדמה לך שזה הזמן להתבסס. את יודעת, שהנרי משוגע עלייך והוא בן למשפחה עתירת נכסים ב"גולה האמריקאית הדוויה". הוא מציע לך שם עושר ואושר עד אין קץ. אני יודע שאת לא אוהבת אותו, הוא דוחה אותך כגבר (שלא לדבר על הריח האופף אותו), אך  ברגעי חולשה, ותחת ה"לחץ המתון של אימך", נדמה לך שתוכלי לחיות איתו.

לחזור ללימודים? תואר שני, זה באמת דבר חשוב, יש גם סיכוי להכיר בחור חדש בקמפוס, ובכלל לחזור לחיים הסטודנטיאליים  יכול להיות מרענן. לא, אין לך כוח ואנרגיה להתחיל למצוא מישהו חדש ולבלות עם סטודנטים צעירים יותר, ובכלל! כבר לא מעניין ואין לך חשק ללמוד יותר, נמאס לך. איך אני יודע? אני יודע!

אז אולי לקחת תרמיל, לצאת לחופשה של שנה, שנתיים, ולהיזרק בעולם הגדול? זה באמת יכול להיות כיף לא רגיל. וזאת עם צביקה! וצביקה הוא באמת בחור לעניין, נאה, גברי, מצחיק. בקיצור, אחד שלעולם לא יהיה משעמם איתו, ורק איתו אפשר לחשוב על הרפתקה כזאת. מצד שני, את יודעת שצביקה מעט פזיז, חסר אחריות, הוא עלול לגלגל אותך למצבים מסוכנים וקשים ואת הרי בעצם, פחדנית גדולה, ילדה קטנה של אימא.

איזו עוד אפשרות נותרה לך? כרגע יש לך משרה לא רעה, לא מרתקת מדי, אך עם סיכויים מצוינים להתקדמות ומשכורת מכובדת שתאפשר לך לשלם על ייעוץ פסיכולוגי קבוע ולממן בקלות את ניתוח הגדלת החזה שאת חולמת עליו מגיל ההתבגרות (איש עדיין לא יודע זאת).

אני צופה בך, תוהה אם יש חלופה שעולה על דעתך שלא הזכרתיה? תמהני! גם את ודאי תמהה מה מטרת מכתב זה ומיהו כותבו ומה בכלל זה עניינו הרב בהחלטותייך. מי יכול לדעת עלייך כל כך הרבה ועם זאת להיות אנונימי!

ובכן עדנה יקירתי, לתאר לעצמך שאת גיבורת רומן, שנכתב בעצם הרגע הזה והמחבר תוהה איזו דרך לבור לך. הוא יכול לבטל קיומך בהינף קולמוס, ללא כל עונש! הוא גם יכול לתגמל אותך ללא גבול.  עתידך תלוי בשרירות לבו. ובכן, המחבר הוא אם תרצי בעצם, הבורא שלך – אלוהייך.

הוא מוכן הפעם לפנים משורת הדין (בעצם גם הוא עצמו לא יודע מדוע), לאפשר לך לבחור מבין החלופות, או אחת אחרת שלא הציע ושלא תוכתב לך. בחרי נכון, כי בזה ייקרא לך דרור כמו לאדם שהוא לא גיבור רומן. תוכלי להכתיב בעצמך את גורלך. חופש וידע שמעולם לא ניתן לגיבור רומן בידיעתו. אנא הפתיעי אותי.

רגע! כיצד אדע אני, המחבר שורות אלה מה החלטת, תשובה זו טמונה בהשערה שגם אני,  המחבר – דמות בסיפור שנכתב גם הוא ברגע זה על ידי מחבר עליון יותר. כן אבל אני אתיאיסט!!!

שלך בידידות!