אני זוכרת אותו / אלכס גל

"אתה שואל אותי איך היה אליק בתור ילד? היית צריך לשאול את החברים שלו, יאיר, אהרון אברהם או את יוסי, הם הכירו אותו הרבה יותר זמן, ובטח יותר טוב ממני. אני הכרתי אותו רק מכיתה ה' עד כיתה ח', סך הכל שלוש שנים. בעצם, תוסיף שנה בתנועת השומר הצעיר, ואז עזבתי. אז למה אתה שואל דוקא אותי?"

"אני שואל דוקא אותך, מפני שאני יודע שהיית האהבה הראשונה שלו."

"מה אתה אומר! תאמין לי שלא הרגשתי את זה, והוא אף פעם לא רמז לי על זה, או שלא הרגשתי."

"החברים שלו ידעו את זה רק אחרי שהשביע אותם בסוד."

"בכלל לא חשבתי על זה, דוקא חיבבתי אותו, הוא היה ילד נחמד, אבל תמיד ברקע. טוב אז מה אני יכולה להוסיף לך עליו?"

"ספרי לי כל מה שעולה על לבך שקשור  בקשר לאלכס."

"אלכס? אני הכרתי אותו בבית הספר בשם אלכסנדר, בהפסקות ובתנועת הנוער קראנו אותו בשם אליק, כמו שקראו לו הוריו. מה אני זוכרת ממנו? כן, הוא היה ילד נמוך, וממושקף, הוא צייר יפה מאוד, והיו לו ידיים מוכשרות. חוץ מזה, עד כמה שאני זוכרת, הוא היה תלמיד בינוני. "

"וזה כל מה שאת זוכרת?"

"הוא אהב לקרוא והיה לו ידע אנציקלופדי ממש, בתחומים רבים שבכלל לא למדו בבית הספר. מה עוד אני זוכרת? שהיה ביישן, נחבא אל הכלים, כמעט בלתי נראה בכיתה ובקבוצות גדולות… זהו, זה מה שאני זוכרת עליו. אה כן, הוא היה גם ספורטאי לא רע והיה זריז מאוד."

"נסי עוד, הרי היו לכם גם מפגשים אנטימיים יותר, כפי שסיפרו לי, הייתם כמעט שכנים, הלכתם יחד לפעולות בתנועה, וזה היה מרחק לא קטן, "

"זה נכון, רק המילה אינטימי לא מתאימה כאן כל כך, לעתים קרובות הצטרף אלינו יאיר שגם הוא גר קרוב, וכשהוא דיבר, והוא דיבר הרבה, אליק שתק… כן הוא באמת היה ביישן מאוד."

"הייתם יחד בוועדת הקישוט של הכיתה."

"אה, אני רואה שעשית שיעורי בית. כן היו לנו פגישות של הוועדה, היו אתנו עוד שניים, כרגע אני לא זוכרת בדיוק מי, את אליק אני בטח זוכרת, כי הוא הנחה אותנו ובעצם הוא עשה את רוב העבודה. הכנו בערך עשרים וחמישה פלקטים של סיפורי המקרא בציורים ובפסוקים המתאימים. אבל אלה לא היו בדיוק רגעים אינטימיים."

"סופר לי שכשהיה חולה, היית באה אליו עם השעורים."

"כן, זה קרה פעם כשחלה נדמה לי, בדלקת ריאות, ושכב בבית בערך שבועיים, ביקרתי אצלו כמה פעמים. אתה יודע? באמת נהניתי מהביקורים האלה, היה לנו באמת נחמד. עכשיו כשאני נזכרת, שוחחנו על כל מיני נושאים, אני כבר לא זוכרת בדיוק, על המיתולוגיה היוונית, שאז שמעתי עליה בפעם הראשונה, ואני מתביישת לאמר, אולי גם האחרונה. דיברנו גם על אסטרונומיה. בעצם בפגישות האלה, הוא נראה כל כך שונה בעיניי, ודיבר אז בשטף ובביטחון לא רגיל של אותו ילד ממושקף, שתמיד עמד בצד."

"באמת לא חשת את רגשותיו אלייך?"

"אני מצטערת, אני באמת לא זוכרת את זה. אני אהבתי ילד אחר מכיתה גבוהה יותר, מבית ספר אחר שהתחתנתי איתו בגיל שמונה עשרה, בלחץ ההורים שלי שלא רצו שאתגייס לצבא. בתקופה הזאת, כשכבר הייתי אם צעירה, איבדתי את עקבותיהם של כל חבריי לכיתה ולתנועת הנוער. האמת היא שגם אני לא חיפשתי אותם במיוחד, הייתי מוטרדת מדי בקשיי פרנסה וגידול חמישה ילדים."

"טוב אני מודה לך על שהתפנית אליי. ואולי עוד שאלה קטנה אחת שלא קשורה בדיוק לנושא, לו יכולת, האם היית בוחרת באותה דרך?"

"זו שאלה קשה מאד, היום כשאני כבר סבתא לשבעה נכדים שאחד מהם עומד להתגיים והשניה נכנסת השנה לי"ב. היו לי רגעים מהנים בחיי, הילדים… בעלי השני… כן, בעיקר הילדים הביאו לי נחת. מה אגיד לך, היה לי כישרון לבמה, שרתי ושיחקתי יפה, אבל הייתי ילדה טובה ונכנעתי לדרישות ההורים הגלותיים והמיושנים שלי. לך דע מה היה קורה אילו…"

"אני שוב מודה לך על כנותך."

"על לא דבר. רק רגע, גם אני רוצה לשאול אותך מספר שאלות, מותר לי?"

"ודאי! קיוותי שתשאלי, זה חלק מהעניין."

"בשביל מה המחקר הזה בכלל?"

"חומר לביוגרפיה שלו."

"אתה כותב עליו ביוגרפיה? לא ידעתי שהוא הפך לאדם חשוב כל כך."

"לא רק לאנשים חשובים מגיעה ביוגרפיה, למעשה, לכל אדם באשר הוא יש ביוגרפיה. השאלה היא, איזה תמורות עבר האיש בחייו, ואיך היא נכתבת."

"אוי, בעצם אפילו לא שאלתי אם הוא בכלל בחיים, אחרי כל החקירה הזאת?"

"בהחלט חי, הוא עבר באמת תמורות רציניות בחייו, והיום גם הוא כותב."

"אתה רוצה לומר לי שאתה אליק?!"

"כן, זה אני."