נסיעת ערב מאוחרת / אלכס גל

"מוטי, אתה לא תעשה לי את זה שוב!"

הקריאה הנרגשת הזאת, העירה אותי מתנומתי החטופה.

"תשמעי בובה, אנחנו לא יכולים עדיין להרשות לעצמנו לגדל ילד הוא יתפוס לנו…"

"מה זה עדיין?" קטעה אותו נסערת, "שוב פעם עדיין, אנחנו כבר ביחד שבע שנים נטו שלא לדבר על הפרידה ההיא, אני כבר בת שלושים ואחת, אז מה זה עדיין? אני לא מוכנה לגרידה נוספת!"

"אבל בובה דברי יותר בשקט…"

הייתי עד לשיחה הזאת, באותה נסיעת ערב מאוחרת לפני כשנה ברכבת מחיפה לתל אביב. התיישבתי עם פניי לכיוון הנסיעה כשקרון הרכבת היה ריק למחצה, ומייד נפלה עליי תנומה. השיחה הערה של בני הזוג שהתיישבו מולי העירה אותי, וכדי לא לנעוץ בהם מבטים ישירים, הפניתי את אותם אל החלון האפל מימיני ששימש לי כעין מראה ששקפה את הנעשה במושבים שמולי. ראיתי את עיניי הצעירה רושפות בזעם.

"תפסיק כבר עם הבובה הזאת! ואני אדבר כמו שאני רוצה! עכשיו תגיד לי ברור! אנחנו ממשיכים ביחד? כן או לא! אני מתכוונת ללדת! שזה יהיה ברור לך, אתך או בלעדיך! השעון הביולוגי שלי לא יחכה, ואתה לא תדפוק לי אותו!"

הגבר הצעיר שיישב מולי ליד החלון, העיף בי מבט נבוך, ופנה אל בת זוגו הסוערת בקול מהוסה.

"לא אמרתי לא! רק רציתי לבקש ממך לחשוב שוב על העניין בהגיון," ולפני שהספיקה לומר דבר מה, הוסיף בזריזות, "אבל אם החלטת, אז זה בסדר מצדי, הרי אני אוהב אותך," אמר לה בטון מפייס.

"אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר? מזמן לא אמרת לי את זה."

"כן חמודה, אני נשבע!"

"שלא תגיד לי אחר כך שאילצתי אותך! הפעם אני רצינית! מצדי אתה חופשי ללכת, ולא תהיה לי שום תביעה ממך! תזכור את זה."

"זה בסדר, גם אני רוצה אותו, רק נבהלתי מהאחריות שתיפול עלינו. אני אהיה בתקופה הקרובה, עסוק במיוחד בפתוח התוכנה שלי, שתקבע את המעמד שלי בחברה. אבל גם את, מה עם הקריירה שלך בתאטרון… תשמעי, צריך יהיה דחוף לשוחח על העניין הזה ברצינות," אמר לה בטון מפוקח.

"אל תנסה להרגיע אותי עכשיו ואחר כך בבית, תגיד לי משהו אחר! אנחנו משוחחים על זה עכשיו ואני מקווה שברצינות ראויה."

"תראי נילי, גם אני רוצה ילדים," הפעם גם הוא נשמע נסער, "אבל לא עכשיו, את יודעת שאנחנו עומדים לפני תקופה קריטית, ורציתי רק להפנות את תשומת לבך לזה."

"כן, מוטי, אנחנו תמיד נהיה לפני תקופה קריטית!" רגשה הצעירה, "אני לא זוכרת יום אחד שלא היה לך קשה להחליט החלטה כלשהי שקשורה ביחסים שלנו, תמיד הייתי אצלך משנית! קודם הייתה האמא שלך ואחר כך הקריירה שלך, אה כן, רגע אחת," הוסיפה ונעצה בו מבט חשדני, "אולי יש לך מישהי, רגע, זאת לא המזכירה שלכם, איך קוראים לה… אה כן ג'ודי, הבלונדינית המחומצנת הזאת עם המבטא האנגלוסקסי הכבד שעושה לך כל היום עיניים!"

"השתגעת נילי! יש לנו רק קשרי עבודה הדוקים, ובכלל, היא נשואה לחשב שלנו."

"ממתי הפריעו הנישואין להרפתקה קטנה? כבר שמעתי מספיק סיפורים, הצגות, סרטים וגם ממך, על איך שומרים על קדושת הנישואין," אמרה בעוקצנות.

"אני אומר לך שוב, אין שום דבר בינינו, יש לי מחוייבות רק אלייך, אני אוהב אותך, ובגלל זה אני גם חי איתך" הוא התקרב אליה מושיט ידיו לחבק אותה.

"הגענו לשיא," הכריזה בציניות, נרתעת ממנו, "זו הפעם השניה בערב אחד שאני שומעת שאתה אוהב אותי! מה תגיד לזה? ואתה חושב שבפעם השניה תוכל באמת  לשכנע אותי בזאת? אני מכירה אותך כבר מספיק זמן, אתה לא תעבוד עליי ועל תנסה לחבק אותי, זה לא יעזור לך."

"אז מה אני צריך לעשות לך שתאמיני לי?"

"אתה לא יודע? תשמע מוטי, על תעשה את עצמך אידיוט ואל תחשוב שגם אני כזאת. אני לא צריכה להגיד לך מה לעשות, אתה התיימרת תמיד שיש לך חשיבה אנליטית, הנה יש לך הזדמנות להוכיח אותה."

"זה לא הולך ככה…"

"זה כן הולך ככה, אתה שאלת מה לעשות כדי שאאמין לך, נכון? אז תמצא דרך! בינתיים, אני מתכוונת מחר בבוקר לחזור להורים שלי עד שאמצא מקום לגור בו," אמרה בפסקנות.

"מה את רוצה, חתונה? בסדר, אז בואי נלך לרבנות ונתחתן, מה הבעיה?"

"בעיה? אתה בכלל שאלת אותי אם אני מוכנה להתחתן אתך? מה, זה כל כך מובן מאליו?"

"לא זה מה שרצית?" שאל מופתע."

"כן בטח, רציתי את זה, אבל לא ככה כשאתה עם הגב אל הקיר. להגיד לי שאתה אוהב אותי זה לא מספיק, אני רוצה להרגיש את זה, לראות את זה!"

"אז איך אני אשכנע אותך שאני רוצה אותך?" שאל כשבקולו נשמע שהוא מאבד את סבלנותו.

"זו המטלה שלך ידידי, אם לא תצליח, זה יהיה ההפסד שלך, או אולי הרווח? אתה תחליט, לי נמאס להתפשר בשביל ילד מפונק כמוך. הלילה אני אישן על הספה בסלון." הוסיפה בקור רוח.

"את לא מגזימה?"

"לא מוטי, אני חושבת על זה כבר הרבה זמן, וטוב שהגענו לרגע האמת." אמרה, קמה ממושבה ופסעה לכיוון היציאה כשהרכבת האיטה בכניסתה לתחנת הרצליה.

הגבר המשיך לשבת מביט מהורהר ברציף התחנה שהתגלה בחלון, נטל את תיק הג'יימס בונד שלו, קם על רגליו ופסע באיטיות בעקבות האישה.

אמש כשליוויתי את רעייתי בקניותיה בקניון ברעננה, הבחנתי בזוג פוסע לקראתנו, הגבר מוביל עגלת ילדים, והאישה הצעירה שנשענה על כתפו נראתה מוכרת, לאחר שחלפו על פנינו, הפניתי מבטי לאחור ונזכרתי בה כשראיתי את בבואתה בחלון ראווה שבמקרה היה חשוך.