סוף סוף לבד / אלכס גל

סוף סוף לבד!

אינספור תוכניות כיצד יוכל לנצל את הזמן ללא הפרעות, כל הבית היה שלו וכל זאת לשלושים ושש שעות. לאחר שיצאה לתורנותה בבית החולים, השאירה אשתו מאחוריה מספר מטלות שאמורות לקחת לכל היותר שעה, שעה ומחצה. הילדים מתארחים בקבוץ והוא, ממש לבד, אם לא ניקח בחשבון את הכלב.

המפעל שבת שביתת אזהרה ליום אחד, וכך יצא לחופשה הכפויה.

הוא הסיע את רעייתו לבית החולים וחזר מאושר הביתה. טרק את דלת הכניסה, ולאחר שליטף את הכלב, התיישב בכורסה בחדר המגורים, והרהר במה להתחיל. היו לו מספר רעיונות לכתוב והוא שקל בדעתו האם להתחיל בכתיבה או לפתוח את הסתימה בכיור.

בעל כורחו, ניגש אל פתיחת הסתימה בכיור. הביא כלים לפרוק צנרת הביוב, אך הנה עלתה מחשבה בראשו. הוא יכול לחסוך לעצמו את המאמץ, לצאת לעיר, ולקנות את אבקת הפלא שאמורה לפתוח כל סתימה בביוב. באותה הזדמנות, יוכל גם לגשת לדואר ולבנק לסידורים שהיו ברשימת המטלות שלו.

לקח את המפתחות וירד. הניע את המכונית והחל לצאת מהחניה. לפתע נזכר ששכח את תיק המסמכים. הוא עצר את המכונית וחזר לאחור. טיפס במדרגות חזרה לדירה, ונטל את התיק. לפני שנעל שוב את הדלת, עצר ותהה אם לא שכח דבר נוסף. החל לנעול את הדלת ונזכר במטלה נוספת, לקחת את המגפיים של רעייתו לסנדלר. הוא רץ למרפסת האחורית והחל לחפש את המגפיים ולא מצא אותם. הרים טלפון לאשתו ושאל אותה היכן הם. היא ענתה, "הרי אמרתי לך הבוקר שהשארתי את המגפיים בשקית ניילון ליד דלת הכניסה.", ואמנם כך היה. הוא טרק ונעל את הדלת, ירד שוב למכונית. הוא לא הספיק להניע כשניגש אליו שכנו וביקש ממנו לעזור לו להניע את מכוניתו בעזרת כבלים. עברו עוד כעשרים דקות עד שהצליחו.

הוא נסע למרכז העיר, ולא מצא חניה. לאחר מספר סיבובים ברחובות, ראה מכונית יוצאת, וחנה במקומה. הוא מסר את המגפיים לסנדלר וניגש לדואר. חכה כעשרים דקות בתור לשלוח מכתב רשום. ואז פנה אל הבנק. בדרך נכנס לחנות חומרי בניין, וקנה את אבקת הפלא לביוב. לאחר כמחצית שעה נוספת כשיצא מהבנק, הלך לכיוון מכוניתו. עצר לפתע והביט סביבו. הרחוב נראה זר לו.

זו הייתה שעת לפני צוהריים ושמש חמימה של שלהי החורף במרום השמיים. קולות צפצוף הצפרים נשמע מבעד קול מטוס בלתי נראה וסאון המכוניות. זו גם הייתה שעה שאמהות או מטפלות עם עגלות ילדים ועובדים פילפיניים הדוחפים זקנים תשושים עטופים בצעיפים ושמיכות חמות בעגלות נכים בגן הציבורי וברחוב. פועלי הבניין קוראים זה לזה מעל פיגומים באתרי הבניה, משאיות בלוני גז המחלקים אותם ברחבי העיר והדוורים עוברים מפתח לפתח מחלקים ידיעות טובות ורעות. באחת המרפסות אישה כפייתית מכה באכזריות שטיח אומלל. את כל זאת קלט בבת אחת בשעה לא מוכרת זו, בה רגיל הוא לעסוק בעבודתו במפעל.

לאיטו המשיך למכוניתו, האווירה המיוחדת שאפפה אותו פגה כשראה מתחת למגב על שמשת מכוניתו, דו"ח על חניה במקום אסור שיעלה לו שבעים שקלים. הוא לא שם לבו לכך שהמדרכה צבועה כאן אדום לבן. כועס, חזר לביתו.

הכלב קיפץ בשמחה לבואו, מודיע לו בדרך זו על צורך מיוחד לרדת למטה. "מה היית עושה אם הייתי עכשיו בעבודה?" רטן ברוגז. הכלב ענה לו בקשקוש עליז בזנבו. בלית ברירה נטל את הרצועה וירד לפארק. הוא טייל עם הכלב עד שלבסוף עשה הלה את צרכיו. הם התכוונו לחזור הביתה, כשפקח עירוני עצר אותו ורשם לו דו"ח על שזיהם את המקום הציבורי ולא אסף את הגללים אל הפח. התחנונים לא הועילו.

לבסוף חזרו הביתה. הכלב פנה למקום מרבצו, ובעליו ניסה לאלץ את עצמו לחזור למצב הרוח היצירתי של הבוקר, והוא התיישב לכתוב. עשרה משפטי פתיחה נכתבו ונמחקו. הרעיונות שהיו לו לסיפורים, נראו לו  עכשיו חסרי טעם. לבסוף חש רעב, ניגש למקרר הציץ לתוכו, הוציא סיר עם כדורי בשר במיץ עגבניות ופסטה. בחוסר חשק רכן והוציא ממגרת הירקות עגבנייה, מלפפון פלפל ובצל ירוק, וחתך אותם לסלט, הוסיף מעט שמן זית ומיץ לימון ונשאר עם אצבע מדממת וצורבת מהלימון.

לאחר שסעד את ליבו התיישב מול הטלוויזיה והחל לנדוד בין התחנות השונות. נעצר במערבון ישן של ג'והן וויין צפה בו עד סופו. חש שעיניו נעצמות, והלך לישון. הייתה כבר שעת ערב מוקדמת כשהטלפון העיר אותו. זו הייתה אשתו. היא שאלה אותו איך הוא מסתדר, והאם מלא את שליחויותיה. הוא אמר כן, ונזכר שעוד לא טיפל בביוב. היא הוסיפה ששכחה לבקש ממנו לתלות את הכביסה הלחה שנותרה במכונה, שיעשה זאת בהקדם לפני שהכביסה תקבל ריח עבש.

בלאות ניגש למרפסת האחורית, הוריד מהחבלים את הכביסה היבשה, ותלה את הלחה, כמצוותה של אשתו. אחר כך ניגש לכיור הסתום, קרא את הוראות השימוש שעל בקבוק "אבקת הקסמים" לפתיחת סתימות, והאבקה אכזבה. שוב הביא את הכלים, נשכב על הרצפה למרגלות הכיור, פרק את הצנרת שמתחתיו כשמים מזוהמים מרטיבים אותו ואת הרצפה. כעבור כשעה, הצליח לבסוף לסיים את התיקון. לאחר שטיפת הרצפה והמקלחת התיישב שוב מול הטלוויזיה. בשעות הקטנות של הלילה, העירה אותו צינת הלילה, וברגליים כושלות פנה אל המיטה. התהפך מצד לצד ולא הצליח להירדם. הדליק את מנורת הלילה, והחל לקרא לבסוף נרדם.

השעון העיר אותו ליום עבודה, והוא קם מאושר לחזור לשגרה.