לאחר הנפילה / אלכס גל

"טוב, אם אתה מתעקש, אז לפני זה אשמח לכוס בירה קרה.  אז ככה זה היה. לא חשבתי שאעבור עוד פיאסקו משפיל כזה. תשמע! זה היה הקש האחרון ששבר את גב הגמל! די! מספיק! הגיעו מים עד נפש! תראה, התחלתי את החיים לבד, ותאמין לי שאסתפק גם בלסיים אותם כך! בעצם מה כבר יכול להיות רע בלהמשיך את חיי כמו שחייתי עד היום. ללא צורך בלספק דין וחשבון לזולת, וללא אותה מועקת ההתחשבות ברצונותיו ורגשותיו! האם מישהו מ"דורשי טובתי" כמו, אמא, טלי ויאיר התחשבו אי פעם גם ברגשותיי? כן בטח, להם יש אג'נדה משלהם שאותה הם מנסים כל הזמן להדביק לי. אמא רוצה כלה שתוכל לרדת עליה, טלי רוצה גיסה לרכילויות וליאיר נמאס למצוא לי כל פעם דייטים כשבא לו שנצא ברביעייה לבילויים המטומטמים שלו בשתייה, במוסיקה רעשנית ובריקודים."

"הערב נחצו כל הגבולות! כי הפעם לשם שינוי הייתה זו בחורה באמת יפהפייה שלא ראיתי מחוץ למסך הקולנוע. מסתבר שהיא אחותו של איזה רובי, חבר של יאיר מהמילואים. בעצם, אני לא מבין איך בחורה כזאת זקוקה בכלל ל"בליינד-דייט"? הרי אין אחד שלא יפנה ראשו ויביט בה בפה פתוח לרווחה. אז אחת כזאת מופיעה מולי בבית הקפה שקבענו, בלי שיכינו אותי! תשמע, נהיה שקט במקום וכולם הסתכלו בה. אני לא האמנתי שעד היא באה אלי, ועד שהתיישבה בדיוק מולי, אז אחרי שהיא שמה רגל על רגל, התכופפה אלי, מושיטה לי יד כשתוך כדי כך, מציגה לי רמזים נהדרים של חזה מרהיב לתלפיות ולעתיד מאושר, ובקול נמוך לוחשת, נעים מאד שמי רונית. אז מה הפלא שלשוני חטפה שיתוק פתאומי ולא הרגשתי בכלל איך הריר זב מפי, שהיה פעור בהבעה בהמית. הושטתי לה יד לחה מזיעה, אוסף את כל הכוחות שלי לנער את לשוני הסרבנית עד שהצלחתי לחרוק את הנעים מאד שמי יואב. אני יכול לומר, שבהמשך לא הצלחתי להפיק אפילו משפט הגיוני אחד."

"אז על מה דברתם?"

השיחה לא התפתחה מעבר לנושא מזג האוויר שבכלל לא עניין אותנו, פקקי התנועה בתל אביב ואני לא יודע איך, גם על נטייתי לפתח גזים לאחר אכילת סלט חסה (לא הזכרתי כמובן שגם גורם ההתרגשות היא סיבה נוספת לאותם גזים). שיחתנו האינטליגנטית נקטעה פתאום, כי באותו רגע ברחה לי חתיכת נפיחה כזאת  שלא שמעת מעולם, מלווה הייתה בסרחון שפשט סביבי ואל השולחנות השכנים.

"מה, ממש הרבצת נוד בדייט?"                                                 

"כן! ואם אתה רוצה שאמשיך את הסיפור אז תמחק את החיוך הזה מהפרצוף ותשתוק!"

"טוב, טוב סליחה באמת תמשיך, תמשיך."

"בעצם, זה כבר סוף הסיפור. אז לחשתי לה, "סליחה!" ועפתי מהמקום כל עוד נפשי בי. וזהו. עכשיו אני מחפש דרך לגאול את עצמי מייסוריי! "אני רואה שהצחקתי אותך, אז תביא לי עוד בירה!"

" תראה הסיפור הזה באמת מצחיק, אבל נעזוב זה, מה אתה הולך לעשות עכשיו?"

"אם לא אתאבד כבר הערב, אז להשתכר ולקבור את עצמי שאף אחד לא ימצא אותי לעולם!"

"בחייך, אתה לא רציני. מה שאתה צריך, זה ללמוד משהו מהחיים האמיתיים, ולא רק מהאוניברסיטה שלך תראה אותי למשל, אני…"

"היי! למה לא כיביתי את המכשיר הגועלי הזה? מי כבר יכול לחפש אותי בשעה כזאת? הלו?"

"הלו יואב, זו רונית, ברחת לי לפני שהספקנו לדבר."

"…"

"הלו יואב? אתה שומע אותי?"

"כן…"

"אז תגיד משהו, אני לא שומעת אותך."

"מה יש לי להגיד? אני, אני מצטער על הערב ההרוס, אני מאד, מאד מצטער על מה שקרה…"

"כאילו על מה? על הנוד? זה יכול לקרות לכל אחד, אולי באמת אם היה קצת פחות מסריח. אבל תעזוב, זה טבעי, לא? אתה, כאילו כזה, אחד שמתעסק עם כימיה, בטח יודע את זה יותר טוב ממני. אני למשל, יוצאים לי כל הזמן כאילו כאלה גרפסים שאלוהים ישמור!"

"תראי… רונית, בואי נשכח מזה. לא נפגשנו מעולם ונלך כל אחד לדרכו. בסדר?"

"מה, לא מצאתי חן בעיניך?"

"כן… מצאת חן בעיני, בטח מצאת חן בעיניי, אבל אני מודה שאני מתבייש וגם קצת פוחד…"

"ממה אתה מפחד בכלל? תשמע, אני מפחדת יותר מהערסים שמתחילים אתי ברחוב, ואתה בכלל כאילו משהו אחר, אתה אחד שיש לו מקצוע מכובד, והחברים שלך בטח חכמים נורא, לא? ואני גם מפחדת שהם יחשבו שאני כאילו כזו פרחה מהרחוב."

"אל תחשבי שהחברים שלי שווים יותר, הם רק משכילים יותר, אבל בטח לא טובים יותר, ואת בחורה נחמדה ובטח לא פרחה כמו שאת קוראת לזה,"

"תודה, גם אתה נחמד, תשמע יואב, אולי תיתן לי צ'אנס, בחייך! אתה לא תתבייש ממני, אני מבטיחה לך!"

"אני לא יודע… תראי רונית, אני בטח אשעמם אותך די מהר, ואני באמת לא רוצה ששנינו ניפגע."

"למה שניפגע? מה יש לך כבר להפסיד? תמיד תוכל לעשות לי כאילו כזה, ביי, ביי מותק, לא? אני אולי סתם איזה פרחה שמנסה להרים קצת את הראש, אז בחייך תן צ'אנס! או-קיי יואבי?"

"טוב… ננסה, אני אצלצל אלייך מחר, היום אני כבר לא מסוגל לקבוע שום דבר."

"טוב אני יחכה לטלפון שלך. אבל בחייך, אל תשכח, טוב?"

"אז לילה טוב,"

"כן יואבי, לילה טוב גם לך!"

"נו? אז עכשיו כבר לא תתאבד?"

"בחייך, תעשה לי טובה, אל תצחק עלי. היא כל כך התחננה להמשיך את הקשר, אתה מבין? תמיד הייתי אני! זה שמתחנן, ועכשיו בחיי שאני לא יודע מה לעשות."

"מה הבעיה שלך? צלצל אליה, אמרת שהיא כזאת כוסית יפה, למה שלא תנסה את זה הא?"

"אני לא יודע, עכשיו אני… אני בעצם חושב שכבר איבדתי עניין."

"איך זה?"

"אתה זוכר מה אמר גראוצ'ו מארקס?

"מי זה?"

"לא חשוב, הוא אמר פעם באיזה סרט ישן, שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן להצטרף לאותו מועדון שכבר מוכן לקבלו כחבר."

"מה זה שייך?"

"לא הבנת?"

"לא."

"מסתבר שאני קצת קוקו, אני כנראה נמשך אל הבלתי מושגת. ברגע שהיא כבר רוצה אותי, אז אני מאבד עניין."